החלטה בתיק בש"א 013011/03

ענינה של בקשה זו, עתירת המבקשים כי תינתן להם רשות להתגונן כנגד תובענה בסדר דין מקוצר שהגיש כנגדם המשיב לתשלום הסך של 16,968,909 ש"ח.

לטענת המשיב בכתב התביעה, הרי שהמבקש מס' 1 (להלן: "המבקש") ניהל חשבון בסניף רמת גן של הבנק, במסגרת עיסוקו בענף היהלומים. המבקשת מס' 2 (להלן: "המבקשת") ערבה לחיובי המבקש כלפי הבנק בהתאם לכתב ערבות מתמדת והתחיבות לשיפוי ללא הגבלת סכום.

מערכת היחסים החוזית בין הצדדים הוסדרה במספר הסכמים שצורפו לכתב התביעה. הבנק המשיב העמיד לרשות המבקש, מעת לעת, אשראים והלוואות, כשבגין כל אלה, נותרה יתרת חובה, נכון ליום הגשת התביעה בסך של 3,543,257.2$ ארה"ב,  ובצירוף ריבית התקבל סכום התביעה כמפורט לעיל.

המבקשים הגישו שתי בקשות למתן רשות להתגונן כנגד התובענה.

ראי לציין כי הוגשה גם בקשה למחיקת הכותרת בסדר דין מקוצר, בקשה שנדחתה על ידי בפתח הדיון בו נדון הבקשה למתן רשות להתגונן.

בקצרה יאמר, כי טענות המבקשים הם כי הבנק לא אפשר להם לעיין בספרי הבנק, די בכך כדי להצדיק מתן רשות להתגונן, אולם מעבר לכך, למבקשים שורה של טענות כנגד הבנק, בראש ובראשונה כי מדובר במערכת יחסים מיוחדת שהתגבשה בינם לבין הבנק, כמקובל בענף היהלומים, הפרת ההסכמים בין הצדדים וקיום ההסכמים בחוסר תום לב על ידי הבנק, שינויים ברישומי הבנק שנעשו באופן פיקטיבי על ידי הנהלת הבנק, נזקים עצומים שגרם הבנק במעשיו ובמחדליו, מכירת יהלומים שנתפסו שלא כדין וביטול ערבותה של המבקשת.

אני סבור כי יש לקבוע, לאחר שמיעת החקירות במהלך הדיון, שחרף המלל הרב שהכבירו המבקשים בבקשותיהם והניירת הרבה שהרעיפו עלי, אין בבקשתם דבר וחצי דבר, בוודאי שאין באמתחתם כל טענה שתצדיק מתן רשות להתגונן כנגד התובענה.

במה דברים אמורים?

המבקשים גרסו בסיכומיהם, כי לא הומצאו להם המסמכים הנוגעים למערכת היחסים בין הצדדים, לא הומצאו מסמכי פתיחת החשבון, הוסתרו מסמכים רבים, לא הומצאו מסמכי הייצוא ולא הומצאו מסמכי פתיחת החשבונות המקוריים.

הם שבו ומיחזרו בסיכומיהם את הטענות למחיקת כותרת, שכבר נדחו על ידי, וטענו כי טענות ההגנה שהועלו על ידם ושפורטו לעיל יש בהן כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. כאמור, אינני שותף לדעה זו.

טענות המבקשים הינן לטעמי טענות כוללניות ובלתי מפורטות, חרף שפע המלל הכלול בהן.

כבר בפתח החקירה הנגדית, חקר עו"ד גאון את המבקש בשאלת העסק המתנהל בניו-יורק. המבקש אומת עם מסמכים שהוגשו במסגרת הליך שהתנהל בתביעה בנק המזרחי, שם הצהיר הצהרות, שונות בתכלית ביחס לבעלות באותה חברה (הוצג מכתב בו טען כי פתח סניף בניו-יורק אותו מנהל בנו), והתבקש להסביר איזו גרסה עובדתית נכונה, זו שמסר בהליך הנוכחי או זו שמסר בהליך מול בנק המזרחי, תשובתו המופלאה היתה: "גם פה וגם פה" (עמ' 6 שורה 9).

לטענת המבקש בתצהירו, הרי שהוא הגיע להסדר מסוים עם הבנק, לפיו יופחת החוב כלפי הבנק בצורה הדרגתית, הכל כמתואר בסעיפים 70-72 לתצהיר המבקש ובמסמך נספח ב', אליו הפנה. המבקש טוען כי הבנק הפר את ההסכמה, לנוכח קביעת בנק המזרחי, אלא שטענה זו לוקה בכשל מסוים, בשים לב לעובדה שההליכים ננקטו על ידי בנק מזרחי, ועל כך אין חולק. בשלב הרבה יותר מאוחר ואילו המבקש לא עמד בהסדר שהושג על פי שיטתו שלו, ממועד השגת אותו הסדר. אם אין המבקש מסוגל להצביע על כך שהוא קיים את ההסדר שלו הוא טוען, לא ברור לי על שום מה ולמה הוא מלין על הבנק.

אגב, המבקש נחקר בנקודה זו באופן ספיציפי, ולמעשה מתשובתיו בעמ' 11 לפרוטוקול עולה מפורשות שגם הוא מאשר את אי עמידתו בהסדר האמור.

ראוי להוסיף, שהמבקש מלהטט בעובדות בהתאם לצרכי השעה. אם בבקשה שהגיש במענה לתביעת בנק המזרחי כנגדו, טען המבקש שבנק המזרחי מוטט בהתנהגותו את עסקיו, הרי שבתצהיר בתיק הנוכחי, טען שבנק איגוד מוטט את עסקיו. הוא התבקש להסביר בחקירתו הנגדית (עמ' 11), על שום מה ולמה אין זכר לבנק איגוד בתצהיריו מול בנק המזרחי, ותשובתו היתה "כשאני מול בנק מזרחי אני מנהל מולם משפט, כשאני בבנק איגוד אני מנהל את התביעה מולם".

לשון אחרת, בהתאם לבנק, טוען המבקש כי הלה הרס את עסקיו בהתנהגותו. מדובר בהתנהלות לא רצינית. על בעל דין המבקש להעלות טענות במסגרת בקשת רשות להתגונן, לפרוס את כל קשת טענותיו, ואם אחראים שניים לנזקיו, לפרט מה חלקו של כל אחד, אבל אין זה הגיוני ואין לקבל טיעון המשתנה לפי צרכי השעה, כפי שתואר לעיל.

כפי שכבר ציינתי לעיל, טענה נוספת שהעלה המבקש היתה בדבר שינויים במסמכי הבנק, אלא שכל הטענות בענין זה נוגעות לפעילות של חברה שאינה המבקש, אלא חברה בשליטת בנו, חברה המנהלת את עסקיה בארצות הברית, כשבארצות הברית מתנהלים הליכים משפטיים הנוגעים לחובות נטענים של החברה. אין קשר בין הטענות כפי שפורטו החל מסעיף 102 לתצהיר לבין עסקו של המבקש דכאן, לפחות המבקש לא הצביע על כל קשר שכזה.

המבקש הוסיף וטען טענות, כמעט כלאחר יד, לפיהן נמנע הבנק מלתת לו אשראי, אך אותה הימנעות נטענת ממתן אשראי באה לאחר שעסקיו של המבקש נקלעו לסחרור כתוצאה מתביעת בנק המזרחי שהוגשה כנגדו באמצע שנת 2002.

מעבר לעובדה שכל הטענות בענין זה, כמו גם יתר טענות המבקש, נטענו כלאחר יד, הרי שהמבקש אינו מסוגל להצביע בתצהירו על כל נזק שהוא גרם לו המהלך הנטען, ומעבר לכך, המבקש עצמו אישר בחקירה נגדית כי הוא שמר על עסקיו כשהם מתפקדים, פרע שיקים שהיו בשוק, כך שלא כל כך ברור לאיזה נזקים בדיוק הוא מכוון.